תל אביב  - מיניאפוליס

איך המעבר בין המדינות מרגיש אותי דרך הנייר והצבע. איך האלימות האין סופית מול השלווה היום יומית מוביל אותי ליצור תחושות וריחות ופחדים דרך צבעים צבעוניים אין סופיים. איך אפשר בכלל להסביר את החיים הבלתי נסבלים במדינת ישראל מול חיים של מדינה חדשה , מינסוטה, שהחדשות בה הם על מזג אוויר, על אווזים שמגיעים כל קיץ ועפים בחורף אל חום במקום אחר, על הוריקנים וטורנדו, על פוליטיקה אחרת , בלי מוות יום יומי, בלי חיפושים בתיק בכניסה לכל בית קפה או בנק או כל מקום אחר, בלי פחד שאולי מישהו יתפוצץ לידי או ידקור בסכין. איך בכלל אפשר להסביר לאמריקאים איך המוות נהפך למשהו לא כל כך קדוש ולא כל כך עצוב, פשוט מתרגלים לזה, הכל תלוי בכמויות של המתים. איך הייאוש וחוסר התקוה נהפכים לחלק מן החיים, איך חיים את הרגע בלי מחר ובלי אתמול, הכל לפי מלחמה של כולם בכולם כל הזמן.

רונית יניצקי